ביטוח סיעודי
טיפול סיעודי, אשר קשישים רבים נזקקים לו, הינו מוצר יקר אשר רבים מתקשים לממנו. הביטוח הסיעודי הינו האמצעי של האזרח להבטיח כי יוכל להרשות לעצמו טיפול סיעודי ראוי בעת הצורך. הביטוח הסיעודי איננו נכלל במסגרת סל הבריאות אותו מחוייבות קופות החולים לספק, אולם ניתן לבחור לרכוש ביטוחים שכאלו הן מקופות החולים והן מחברות הביטוח. בחירה מושכלת בביטוח סיעודי מתאים עשויה להוכיח את עצמה כמהלך כלכלי משתלם בשנות הזקנה.
חולה סיעודי הינו אדם אשר אובחן והוגדר כמי שאינו יכול לבצע באופן עצמאי פעולות פשוטות ביותר אותן נדרש לבצע כל אדם באופן שוטף (למשל, הליכה לשירותים או לבישת בגדים).
ישנם סוגים שונים של ביטוחים המסופקים על ידי חברות הביטוח להתמודדות עם מקרים שכאלו. כאשר אדם מחליט לרכוש באופן פרטי ביטוח סיעודי מחברת הביטוח, הוא משלם סכום חודשי (פרמיה) תמורת התחייבות לקבלת מימון במקרה שיהפוך לחולה סיעודי.
גובה הפרמיה תלוי במגוון משתנים, למשל גילו של המבוטח והעבר הרפואי שלו. לרוב, ככל שהסכום החודשי אותו משלם המבוטח גבוה יותר, כך הוא יכול לקבל התחייבות מחברת הביטוח לקבלת סכומים גבוהים יותר ולמשך זמן ארוך יותר במידה ויזדקק לטיפול סיעודי.
הסכם ביטוח שכזה מכונה 'ביטוח הפרט', והוא הסכם התקף למשך כל חייו של המבוטח (אלא אם הוחלט באופן מפורש אחרת). לעומת זאת, ישנם הסדרים של ביטוח קבוצתי, בו הביטוח נרכש עבור התאגדות של אנשים. לעיתים, משום שמדובר בקבוצה גדולה, ניתן להשיג כך תנאי ביטוח טובים יותר. עם זאת, יש לשים לב לכך שלרוב הביטוח הקבוצתי מוגבל בזמן (בין 3 ל-5 שנים) ועל כן יש לשוב ולחדשו כל תקופה.
בעוד שבביטוח הפרט הסכום (הפרמיה) נקבע באופן אישי בהתאם למצבו של כל אדם, בביטוח הקבוצתי כל המשתייכים לאותה קבוצת גיל ישלמו אותה הפרמיה. באופן טבעי, התשלום החודשי לביטוח הסיעודי גבוה יותר עבור אנשים מבוגרים יותר (משום שיש סיכוי גבוה יותר שאלו יהפכו לחולים סיעודיים).
סוגי ביטוח סיעודי
חברות הביטוח מעניקות כיסוי משני סוגים שונים: פיצוי ושיפוי. בשיטת הפיצוי, אם האדם מאובחן כחולה סיעודי הוא זכאי לקבלת סכום כסף בכל חודש בהתאם לתנאים שהופיעו בהסכם הביטוח. כיום, רוב ביטוחי הפרט נעשים בשיטה זאת של פיצוי, כאשר הפיצוי הממוצע עומד על כ-6,000 ש"ח לחודש.
בשיטת השיפוי, חברת הביטוח מספקת החזר הוצאות עבור טיפולים סיעודיים כמו טיפולי בית חולים, קבלות על תרופות, הוצאות החזקת
עובד זר וכו' – בהתאם לתנאים המפורטים בחוזה הביטוח (לרוב מצויין בחוזה סכום-מקסימום שיותר ממנו לא ניתן לדרוש מחברת הביטוח).
חוזי הביטוח מגדירים שני תחומים נוספים: תקופת האכשרה ותקופת ההמתנה. תקופת האכשרה הינה פרק הזמן מרגע תחילת תשלום הביטוח החודשי (הפרמיה) ועד המועד ממנו זכאי האדם לקבל את שירותי הביטוח. למשל, אם תקופת האכשרה שנקבעה הינה חודש, אז מבוטח שהפך לחולה סיעודי תוך פחות מחודש מזמן חתימת הסכם הביטוח לא יהיה זכאי לקבלת קצבת הביטוח. תקופת ההמתנה קובעת את פרק הזמן מרגע אבחון המבוטח כחולה סיעודי ועד הרגע בו חברת הביטוח מחוייבת בתשלום קצבת הסיעוד.
אל מול חוזי הביטוח הסיעודי של חברות הביטוח, ישנה אפשרות לרכוש שירותי ביטוח סיעודי מקופות החולים. גם במקרים אלו, יש לבחון מהם תנאי הביטוח שכל קופה מציעה: מהם שירותי הסיעוד והרפואה הכלולים בתוכנית של קופת החולים ומהי הפרמיה החודשית. קופות החולים בארץ מציעות תוכניות ביטוח סיעודי מגוונות, השונות זו מזו בין היתר בשיטת קבלת הקצבה (פיצוי או שיפוי).
אלו המחליטים שלא לרכוש ביטוח סיעודי מחברת ביטוח או מקופת חולים, יהיו זכאים במקרה הצורך לקבלת שירותים מהמוסד לביטוח לאומי. אדם המאובחן על ידי איש מקצוע מטעם המוסד לביטוח לאומי כחולה סיעודי זכאי – בהתאם לתנאים שונים – לקבלת סיוע של מטפל המגיע לביקורי בית, לביקור במרכזי יום לקשיש וכו'. שירותים אלו אינם מקיפים כמו הכיסוי המוצע על ידי חברות הביטוח וקופות החולים, אך מספקים גם הם הקלה עבור חולים סיעודיים שלא יכלו להרשות לעצמם לרכוש ביטוח סיעודי.