דלקת במעי הגס

דלקת במעי הגס (הקולון/colon) מתייחסת לזיהום. ישנן מחלות רבות הגורמות לסימנים מאוד דומים, לכן מומלץ להתייחס בקפדנות לסימני המחלה על מנת לעמוד על טיבה המדויק. הגורמים האפשריים לזיהום במעי הגס כוללים וירוסים, חיידקים (כגון קמפילובקטר- אחד הגורמים הנפוצים ביותר) המייצרים רעלנים המגרים את רירית המעי, וכן טפילים מסוגים שונים.

הסימפטומים

הביטוי המרכזי לדלקת מעיים הינו חום, תחושה לא נעימה כללית ושלשולים. השלשולים המדוברים יכולים להיות בעלי אופי שונה, בהתאם לגורם הספיציפי. במידה ואצל החולה מופיעים שלשולים המלווים בדם (דיזנטריה), נחשוד בגורם חיידקי (כגון קמפילובקטר, סלמונלה, שיגלה), גורם טפילי (כגון אמבה), או כתוצאה מרעלן (כמצויין למטה). מכיוון שהחולה משלשל, תופעות הקשורות בהתייבשות גם יופיעו אצל החולה. מכיוון שגורמים זיהומיים אלה נקשרים ומשפיעים בעיקר על המעי הגס, אופי השלשולים יהיה דמי, מועט יחסית, מלווה בכאבים בבטן תחתונה מצד שמאל וכן צורך מתמיד לפעולת מעיים (ללא תוצאה).

דלקת מעי גס הנגרמת מוירוס הינה נדירה יותר, אך במידה וכן תתרחש תלווה בשלשול רירי יותר בהשוואה לשלשול שמקורו בחיידק, טפיל או רעלן.

כדאי גם להתייחס לתוצאות תרבית צואה ומשך השלשול , שכן הגורמים לשלשול חריף (הנגרם מדלקת חריפה) שונים מהגורמים לשלשול כרוני (הנגרם מדלקת כרונית). שלשול כרוני מוגדר כשלשול הנמשך למעלה משבועיים. כאשר שלשול נמשך פרק זמן שכזה יש להתחיל לחפש הסברים שונים מזיהום חיידקי/ויראלי לדלקת. טפילים מסויימים יכולים לגרום לשלשול ארוך מכיוון שקשה יותר לאבחן אותם, מה שכמובן מקשה על הטיפול הראוי בהם.

כיצד מטפלים בדלקת מעיים?

רוב דלקות המעיים נעלמות מעצמן ללא צורך לטפל תרופתית (שכן השלשול יעיל פעמים רבות בהוצאת הגורם הזיהומי). עם זאת, ייתכן שדלקות הנגרמות מקמפילובקטר יצריכו טיפול אנטיביוטי (כגון ציפרופלוקסצילין או אמפיצילין). דלקות הנגרמות מזיהום טפילי מצריכות טיפול מתאים (כדוגמאת פלאג'יל, השונה מאנטיביוטיקה לחיידקים!), ולעיתים שילוב של השניים יידרש.