סוכרת בגיל הזהב
סוכרת נחשבת למחלה מטבולית, בכל גיל אשר היא מתגלית. סוכרת מתחלקת לשתי קבוצות עיקריות: סוכרת מסוג 1, הנקראת גם סוכרת נעורים, וסוכרת מסוג 2, הנקראת גם סוכרת מבוגרים. קבוצות הסוכרת שונות זו מזו, הן במנגנון, במקור הבעיה ובשיטות הטיפול.
שכיחותה של מחלת הסוכרת הולך ועולה בקרב אוכלוסיית העולם המערבי. על פי נתוני הסטטיסטיקה, כ- 15% מהאנשים מעל גיל 70 יחלו בסוכרת. בתחילת המחלה, המטופלים יתלוננו על צימאון, רעב, עודף שתן, עייפות, בחילות ונטייה גבוהה לזיהומים. האבחון יכול להיעשות באמצעות בדיקת דם פשוטה למדידת רמת הסוכר בדם. בדרך כלל, התוצאה אשר תינתן תהיה חד משמעית. להרחבה באתר מחלת הסוכרת
הגורמים למחלת הסוכרת בקרב בני גיל הזהב
שכיחות מחלת הסוכרת עולה עם הגיל. כאשר אורך החיים עולה, עולה גם שכיחות המחלה. מעבר לכך התזונה המערבית וחיי השפע, משפיעים אף הם על ממדי התופעה. ככל שהאנשים שמנים יותר ופחות פעילים מבחינה גופנית, כך מצבם הבריאותי יהיה מדורדר יותר. מבחינת הסוכרת, הגוף מפתח אי סבילות לאינסולין, במיוחד בתאי השומן, השריר והכבד. ככל שהמחלה מתקדמת, תאי בטא אשר בלבלב מתמעטים ומתקשים להילחם בעומס הסוכר הנמצא בדם.
מעבר לסיבות הסביבתיות, לסוכרת יש מרכיב חזק של תורשה וגנטיקה. פעמים רבות, אפשר למצוא אצל המטופל היסטוריה וסיפור משפחתי דומה לזה שלו. מכיוון שתופעה זו כה מסוכנת ושכיחה, עם השנים ערכי הסוכר, שהיו מקובלים פעם, כבר לא רלוונטיים. מעצם הגדרת מדידת הסוכר, נחשבים יותר ויותר אנשים כחולים
אפשרויות הטיפול בסוכרת מסוג 2
כאשר הסוכרת אשר מתגלית בגיל המבוגר הינה גבולית, יומלץ למטופל להיעזר בתזונה מאוזנת. המטופל יופנה לתזונאית אשר תוכל לייעץ לו בדבר המזונות המותרים והאסורים. מלבד זאת, יומלץ לו להוריד ממשקל גופו. במקרה שתוצאות איזון הסוכר לא יהיו משביעות רצון, יומלץ למטופל להוסיף גם טיפול תרופתי.
על הרופא לשוב לבדוק באופן חוזר את כלל התרופות אשר המטופל המבוגר נוטל, בכדי להימנע מתגובות בין תרופתיות, אשר עלולות להוביל להיפוגליקמיה (רמת סוכר נמוכה), שהינו מצב מסכן חיים.
התרופות אשר יינתנו במצבים אלה יהיו גלוקופאג' או נובונורם, אשר הינם התרופות המועדפות לטיפול בבני גיל הזהב. מעבר לטיפול הרציף, יש לעודד את המטופל לערנות ומודעות לכלל הסיכונים והסיבוכים הפוטנציאליים. כחלק מערנות זו, על הקשיש להקפיד על פעילות גופנית סדירה, אורח חיים בריא יותר ובדיקות מקיפות וקבועות.
הסיכונים הכרוכים במחלת הסוכרת
החשיבות הרבה ביותר במחלת הסוכרת, במיוחד בגיל הזהב, הוא עצם הטיפול והניסיון לאיזון רמות הסוכר. מחלה אשר אינה יציבה ואינה מטופלת עלולה לגרום לסיבוכים רבים, ואף למוות, במקרים קיצוניים. הסיבוכים עלולים להופיע כתוצאה מרמות הסוכר הגבוהות ויכולים להיות מידיים כמו היפרגליקמיה או היפוגליקמיה או קטואצידוזיס המהווה מצב מאיים חיים.
כמו כן, הנזקים עלולים להיות מאוחרים וכרוניים ולכלול מחלות לב, אי ספיקת כליות, שבץ,
פצעי לחץ, נמקים בכפות הידיים והרגליים עקב פגיעה בעצבים ועוד.
הסיבוכים הנפוצים ביותר עקב המחלה מתבטאים בעיקר ברגליים סוכרתיות. מחזור הדם הלא תקין בשילוב של נזק לעצבים, גורם לחוסר תחושה ברגליים. כפות הרגליים נוטות לזיהומים משמעותיים יותר ולאיטיות בתגובת הריפוי של הגוף.
כל לחץ או חוסר נוחות ברגליים עלול להוביל לפגיעה ואף לכריתת הרגל. סיבוכים אלה הם כה שכיחים עד כי המטופלים חייבים לעבור בדיקות תקופתיות של רופא המומחה בכף רגל סוכרתית, ומקבלים המלצות וטיפים לגבי שמירה על הרגליים.
