פיגור שכלי
פיגור שכלי הינה נכות התפתחותית,המאופיינת במגבלות במיומניות שכליות והתפתחותיות ובמגבלה בתפקודי החברה.
פיגור שכלי – הגדרה
חוק הסעד (טיפול במפגרים) 1969 מגדיר מפגר כ "אדם שמחמת חוסר התפתחות או התפתחות לקויה של כושרו השכלי מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לטיפול".
על פי האגודה האמריקאית להגדרת פיגור שכלי ישנם שלושה קריטריונים ברורים וספציפיים לפיגור שכלי:
1. מגבלה משמעותית בתפקוד הנוכחי שמתבטאת בתפקוד אינטלקטואלי נמוך במידה משמעותית מהממוצע.
2. מגבלה זו מתקיימת בו זמנית עם מגבלה בשניים או יותר מתחומי המיומנויות ההסתגלותיות האלה: עזרה עצמית, חיי יום יום, מיומנויות חברתיות, שימוש במשאבים קהילתיים, הכוונה עצמית, בריאות ובטיחות, תפקודים עיוניים, פנאי ותעסוקה.
3. הפיגור השכלי מתגלה לפני גיל 18.
כל שלושת התנאים הכרחיים להגדרה.
פיגור שכלי – תהליך אבחון
-
בדיקה שיטתית של התפקוד האינטלקטואלי ועשרת תחומי המיומנויות ההסתגלותית.
-
בדיקת הנושאים הפסיכולוגיים-רגשיים של הפרט.
-
בדיקת מצבו הפיזי, בריאותי של הפרט.
-
התייחסות לשיקולים משפחתיים סביבתיים ולמידת השפעתם על תפקודו.
-
פיגור קל IQ 50-70: אנשים בעלי יכולת למידה, מסוגלים לטפל בעצמם ולתקשר עם הסביבה. לרוב חיים חיים עצמאיים בקהילה לבד או בדיור מוגן. מסוגלים לקרוא, לכתוב ולהשתלב בשוק העבודה בעבודות פשוטות.
-
פיגור בינוני IQ 35-55: חייים בדרך כלל במסגרת מוסדית ועובדים במסגרוות מוגנות.
-
פיגור קשה IQ35 ומטה : קבוצה סיעודית, אינם מסוגלים לדאוג לצורכיהם הבסיסיים ביותר. בדרך כלל חוסים במוסדות, או נזקקים לטיפול סיעודי 24 שעות של מטפל או עובד זר.